חדשות וכתבות
 
:עקבו אחרינו ב

טור דה פראנס: העידן המסחרי

איך הצליח שוקולד להציל את הטור, מדוע הטלוויזיה היא זו שכמעט "הרגה" אותו מאוחר יותר, מה קרה בעקבות פרשיות הסמים המביכות ואיך בכלל הפך הטור דה פראנס ממרוץ יחידים לתחרות בין קבוצות מסחריות...

רפי ידידיה

 

מה שהחל כאפיזודה שיווקית של עיתון יומי, הפך במהרה לאחד ממרוצי האופניים החשובים בעולם. אם בשנותיו הראשונות נתמך הטור דה פראנס על ידי העיתון הצרפתי "ל'אוטו" בעוד הרוכבים זכו לסיוע מצד חברות מסחריות מקומיות, הרי שבשנת 1930 השתנה אופיו של הטור באופן מהותי; בפעם הראשונה הוכנס פרסום לטור. כדי להפוך את המרוץ לגדול ומייצג יותר, הוחלט שהרוכבים ייצגו באופן מסודר את מדינות המוצא שלהם ובכך ליצור הזדהות גדולה יותר של המדינות עם הרוכבים. החלטה זו העמידה בפני המארגנים את בעיית המימון; מאחר ואסור היה לפרסם את יצרן האופניים (גם לא את שם המותג על השלדה) והרוכבים נדרשו לרכוב עם המדים הרשמיים של המדינה שהם מייצגים (גם על חולצותיהם אסור היה לפרסם), התקבלה החלטה להוציא שיירת מכוניות לפני הרוכבים ובכך להשיג שתי מטרות: האחת – לשעשע את הצופים המשועממים בזמן שהם ממתינים לרוכבים (היו לא מעט מקרים שחלק מהצופים התייאשו והלכו הביתה לפני שהרוכבים חלפו על פניהם), והמטרה השניה והחשובה ביותר - גיוס כספים באמצעות פרסום על גבי המכוניות.

main

כסף למארגנים, שוקולד לצופים

החברה הראשונה שהסכימה לפרסם בטור היא חברת השוקולד "מאניה". החברה חילקה טונות של שוקולד וכחצי מיליון כובעים ממותגים, כתוצאה מכך גדלו מכירות החברה משמעותית, ולקראת הטור של שנת 1931 כבר עמדו עשרות חברת בתור כדי להשתתף בשיירת הפרסום. למרות סכומי הכסף הגדולים שהצליחו המארגנים לגייס, היו לשיירה הפרסומית הזו מתנגדים רבים; כדי למשוך תשומת לב עשו החברות כל מה שהן יכולות כדי להשאיר רושם – כולל שימוש באקרובטים וברמקולים רבי עוצמה, והדבר לא מצא חן בעיני חלק מפרנסי העיירות שהטור עבר בהן. אולם גם הטענות בנוגע לרעש ומעשי הליצנות על ש"אינם מתאימים לאזורים הכפריים השקטים והרגועים של צרפת", לא הייתה השפעה ממשית על הטור, והשיירות המשיכו כרגיל.

טור דה פראנס 1

ואז הגיעה הטלוויזיה...

אחרי מלחמת העולם השנייה התחדשה מסורת הטור ושיירות הפרסום. באירופה שליקקה את פצעי המלחמה, היה הטור מפלט מרענן לצופים רבים. בתחילת שנות השישים הופרה האידיליה והטור עמד בפני משבר נוסף; כניסת הטלוויזיה המסחרית לצרפת ובריחת המפרסמים מהשיירה אל המרקע, יחד עם המשבר החמור שחוותה תעשיית האופניים, הובילו את המארגנים לשנות כמה מחוקי הברזל של הטור בהבנה שאם לא יעשו כן - הטור דה פראנס לא יתקיים יותר.

טור דה פראנס 2
קבוצות מסחריות במקום נבחרות לאומיות

במסגרת השינויים הותר ליצרני האופניים לפרסם את עצמם, וחשוב מכך - את שם המותג על השלדה (דבר שכאמור היה אסור עד אז). צעד משמעותי יותר היה מתן אישור לחברות מסחריות להקים ולתת חסות לקבוצות של רוכבים במקום הנבחרות הלאומיות שהיו עד אז. השינויים הללו הצילו למעשה את ענף האופניים בכלל ואת הטור דה פראנס בפרט; כספים החלו לזרום, רוכבים ממדינות שונות התכנסו לקבוצות חזקות ומאוזנות במיוחד, החל שידור הטור בטלוויזיה והמפרסמים החלו להשקיע סכומי עתק במטרה לקבל חשיפה ראויה. אפשר בהחלט לסכם כי ענף האופניים עבר התמקצעות גדולה במיוחד.

מקצוענות מעל לכל

בתחילת שנות ה-60 עברו הקבוצות מהפכה מקצועית משמעותית; החברות המסחריות שהקימו את הקבוצות יכלו להרשות לעצמן לשלם כסף לאנשים הטובים ביותר בענף - וללא קשר לארץ מוצאם. כתוצאה מכך התקבצו בקבוצות המשתתפות בטור טובי אנשי המקצוע בעולם וענף האופניים זינק קדימה בצורה חסרת תקדים. ניסיון קצר ולא מוצלח (בשנים 1967 ו-1968) להחזיר את הנבחרות הלאומיות לטור - לא צלח, ולמרות שמארגני הטור שומרים על האפשרות הזו - לא ראינו מאז את הנבחרות הלאומיות חוזרות לתחרות.

טור דה פראנס 3
מנוע צמיחה למרוצים נוספים

פריחת הטור דה פראנס בשנות ה-60 הובילה לפריצה גדולה בענף מרוצי הכביש, והמרווחים הגדולים היו שני הגראנד טורים: הג'ירו האיטלקי והוואלטה הספרדי, ולצדם גם המירוצים החד-יומיים. כשהקבוצות הצליחו להעניק גב כלכלי חזק לרוכבים, אפשר היה לרכוב ולהתאמן כמו שצריך, ניתן היה לתכנן את העונה בצורה מסודרת, ואפשר היה להתחיל לעבוד על חלוקת התפקידים של הרוכבים בקבוצה.

קרבון, סמים ורוקנ'רול

בעשורים שבאו אחרי כן המשיך הטור לצבור פופולריות, שיטות האימון התקדמו מאוד והענף הפך להיות מקצועי יותר ויותר. גם תחום תכנון וייצור האופניים קיבל רוח גבית והתקדם בצעדי ענק בזכות הטור והמרוצים האחרים שצברו תאוצה; חומרים מתקדמים, מנהרות רוח, ביגוד מיוחד, קסדות, גלגלים, צמיגים וכל מה שיכול היה לשפר את מהירות הרוכבים ולקנות עוד כמה שניות של יתרון.

טור דה פראנס 4
גם בשנים הקשות של הענף, ובמיוחד אחרי פרשות הסמים הגדולות - ובמיוחד פרשות "פסטינה" ולאנס ארמסטרונג, כשכל העולם הספורטיבי היה משוכנע שההתעניינות בענף מרוצי הכביש תדעך, הצליח הטור לא רק לשמור על הפופולריות שלו, אלא אפילו להעצים אותה.
הטור דה פרנס הוא היום אחד מאירועי הספורט הגדולים בעולם עם מאות מיליוני צופים בעשרות מדינות שעוקבים בדריכות אחר שיירת הרוכבים המפורסמת מכולן.